עולה על גדותיי... גולשת החוצה. מזדרזת כדי להנמיך את האש, להוריד את גובה הלהבות. נאבקת בשדים שוב דוחפת את הגבולות....
Read moreDetailsהאלימות הזו לא השאירה עקבות. וגם לא נשארו סימנים על הגוף. את הנפש, שסועה אי אפשר לזהות דרך עדשה רגילה....
Read moreDetailsכשיוצאים מסלוניקי יש מרבדים של כלניות בצידי הדרכים. גם פה צומחות שקדיות. וגם לפה מסתננים הצללים שרודפים. וכמה רחוק שאנחנו...
Read moreDetailsהכעס השקט השקט שכועס מחרישים את אזניי מזכירים לליבי שיש עוד דרך עבורי. הטינה הרועשת המושתתת על אינספור אירועים, שוב...
Read moreDetailsאתה מחזיק אותם ברצועה, פעם מצמצם ופעם משחרר את החגורה. הם לא יכולים לעצור להשתין בצד ללא רשותך. אתה אוהב...
Read moreDetailsהכעס השקט והשקט שכועס מחרישים את אזניי, מזכירים לליבי שיש עוד דרך עבורי. הטינה הרועשת המושתתת על אינספור אירועים, שוב...
Read moreDetailsהקול, קולו של יעקב. והידיים של עשיו. כשאת מדברת, מי משתמש בקולך? ואיפה את? המשפטים נשלחים ממך אבל התוכן, מעולם,...
Read moreDetailsהכעס השקט השקט שכועס מחרישים את אזניי מזכירים לליבי שיש עוד דרך עבורי. הטינה הרועשת המושתתת על אינספור אירועים, שוב...