גיבורים, לזכרו של דניס
אתה מספר,
הולכים בטור.
"אתה קולט איפה אתה נמצא?"
שואל מישהו שאתה לא מזהה בחשיכה.
"זה שטח השמדה של החיים"
הוא מסובב את הראש
ואומר, "של החיים".
ובבת אחת שערי הגיהנום
נפתחים…
קרב בעמדת נחיתות.
נפרדים בלב מההורים.
נלחמים עם כל מה שיש
לא חושבים יותר מידי
מסתערים אל תוך האש.
דניס חוטף …
דקות? שעות?
עד שהשקט השקרן חוזר ללטף.
אין לכם זמן להתאבל.
יש פה מלאכה והיא שחורה
כמאמר השיר.
ואתם רק ילדים,
קומץ שנאנק מכובד המסע.
הלוואי שנהיה ראויים
גיבורים.
