אתה פוגש את עצמך לראשונה,
בגיא צלמוות לבדך.
ככל שאתה מתרחק משם
שם מתקרב אליך.
המתים והפצועים מתהלכים
במסדרונות ליבך.
זה צף בבת אחת
ומציף אותך.
מטביע.
הכאב בלתי נסבל.
רואה את פניך מיוסרות.
המחשבות אמא, המחשבות.
אתה דופק על השולחן
מנסה לנפץ אותן
הן מסרבות להניח.
נאחזות.
מתלפפות על נשמתך העדינה
שספגה מהלומה.
מנסה לעזור לך לקום,
לנער ממך את טחב האדמה.
יש עוד חיים שלמים לפניך ילד,
הלוואי וזה היה אחרת.
